הריבועים והזיפים של ההגנה
ארגון ההגנה הוקם כשמפלגת "אחדות העבודה" החליטה לקחת על עצמה את הטיפול בנושא ביטחון היישוב. הרעיון הכללי היה להגן על כל היישובים היהודיים ולהפוך כל חלוץ לפלף ללוחם סיירת קשוח. בסוף הוא הפך למשת"פ של הבריטים נגד האצ"ל ופילח מעפילים. זקנות ציון
מאת: שרון שגב ותמי רון
חורף 1920 היה חורף חם בכל מה שקשור ליחסי יהודים-ערבים, ובירושלים הורגשה תסיסה ערבית נגד הציונות הממשמשת ובאה. ז'בוטינסקי ופנחס רוטנברג היו אלה שעמדו בראש ארגון שנקרא "ועד ההגנה", ארגון שערך אימונים בנשק לרבים מאנשי העיר. חג הפסח של אותה שנה הצטלב עם חגיגות נבי מוסא והחלק האומנותי באירוע החג של המוסלמים כלל פרעות ביהודים. היישוב היהודי היה משוכנע שההתקפה תכוון נגד השכונות החדשות, בעוד בפועל ההתקפות כוונו דווקא לעבר הרובע היהודי בעיר העתיקה. ללמדכם שמודיעין לקוי הוא לא קונספט שהומצא במלחמת לבנון השנייה.
דרושים אמצעי הגנה
הבריטים העדיפו שלא להתערב בסיבוב הזה, לפחות בתחילתו, וכך היהודים המסכנים ספגו מכה קשה - הרוגים, פצועים, הרס וביזה. אתם כבר מכירים את הנוהל.
באותה שנה החליטו אנשי השומר, לאחר מסע הופעות מפרך, להתפרק. בעקבות פרסום מודעת דרושים של "דרוש ארגון שיגן על היישוב היהודי", החליטה "אחדות העבודה", שהייתה המפלגה הגדולה ביותר באותה תקופה, לקחת על עצמה את הטיפול בנושא ביטחון היישוב. מה - 13 עד ה - 15 ביוני 1920 הפך המפגש העצוב והאחרון של השומר למפגש הראשון והשמח של ההגנה.

בדצמבר 1920 הוקמה ההסתדרות הכללית של העובדים, ונטלה על עצמה את האחריות להגנה למשך עשר השנים הבאות. כנהוג בארצנו הקטנטונת, בה אי אפשר להפליץ בלי שלמישהו יהיה משהו להעיר על כך, הקמת הארגון לא זכתה לקונצנזוס כלל-התיישבותי, ואף עוררה אנטגוניזם מוחלט בחוגים ממרכז ומימין הקשת הפוליטית. כך או כך, לארגון הצעיר היתה פחות משנה להתארגן לפני המבחן המשמעותי הראשון שלו.
השנים הרזות - לא רק לאנורקסיות
מאורעות תרפ"א (1921 למי שלא בקיא באותיות), תפסו את ההגנה עם המכנסיים למטה. הממ..... יאמי. ההגנה לא עמד בהתקפה ולא הצליח להגן על היישוב היהודי. לאחר הפיאסקו הציע אליהו גולומב, המפקד הלא-רשמי של ההגנה, תוכנית אוטופית, שתכבוש בתוך 5 שנים יעד שנראה בלתי אפשרי, ממש כמו הפרידה של הדצים.

התכנון היה לגייס 20 אלף בחורים חסונים עם תקציב אסטרונומי של 200 אלף לירות, מסע שופינג פרוע לכל הדעות של 20 אלף רובים, 10 אלף מקדחים ומאה זוגות נעליים. הרעיון הכללי והבלתי מחייב של התוכנית היה להגן על כל היישובים היהודיים ולהפוך כל חלוץ לפלף ללוחם סיירת קשוח, עם "סיקס פק" כמו של מייקל לואיס וזיפים כמו של סמי הורי.
המצב הכלכלי של היישוב היה בכי רע והקופה ריקה. השנים 1922-1929 נחשבו לשנים הרזות של ההגנה. לא כי כולם היו בדיאטה ועשו פילאטיס, אלא בגלל שבהסתדרות החליטו לקנות כמות גדולה של עלי תה ולא נשאר תקציב להגנה, שממילא הפך להיות בלתי רלוונטי, מאחר שהתקופה ההיא התאפיינה בשקט יחסי בין היהודים לערבים.

אבל בשנת 1929 קיבל היישוב היהודי שטוזה נוספת, בדמות מאורעות תרפ"ט. המאורעות טלטלו את היישוב וחשפו את מגבלותיו של ההגנה, לאחר דיאטה רצחנית שהותירה אותו חלש ונטול כל ויטמינים. ההמון הערבי התפשט בארץ כמו קנדידה, ואנשי ההגנה הבינו שהגיע הזמן להתאפס על עצמם (כמו שאומרים אנשים שצריך להרוג) - ולהתחיל להילחם.

לקחי מאורעות תרפ"ט לא אחרו להגיע. סתם לידע כללי, לקחים הם בדרך כלל טיפוסים מאוד דייקנים. מאוד. הוקמה "קרן החירום למען נפגעי המאורעות", אליה זרמו כספי תורמים ונראה היה שדברים מתחילים לזוז. באותה נשימה הכיר ההגנה במגבלותיו כארגון וולונטרי ובלתי לגאלי, וחיפש פתרון פרקטי. שנות השלושים הביאו איתן שינוי משמעותי במעמדו של ההגנה ביישוב היהודי. מספר החברים הלך וגדל מדי שנה, תקציבים החלו לטפטף מהסוכנות היהודית, לאט אבל בטוח. החלה התארגנות מנהלית וייצור נשק.
בשנת 1936 שוב פרצו מאורעות – ולא סתם עוד מאורע דרדל'ה, אלא מרד כולל בשלטון הבריטי, שלימים נקרא "המרד הערבי". הערבים התפרעו והנהגת היישוב כפתה על ההנהגה מדיניות הבלגה, על מנת שנצטייר כצד המתון והאחראי, ושהערבים יחטפו מהבריטים. למה להבליג אתם אומרים? היטיב לנסח זאת אלימלך זליקוביץ', הלא הוא מפקד ההגנה באזור ת"א: "מתוך חינוך של שנים הורגלנו לקו של הגנה המחייב לשבת ולחכות שהאויב יבוא אלינו ולהשיב מלחמה שערה. ובהיותנו נאמנים לקו זה נוצר מצב של הבלגה ספונטנית". כתוצאה מהגישה הזו הורחבו תחומי שיתוף הפעולה בין היישוב היהודי והבריטים.
לא נוטרות טינה
המסגרת המפותחת ביותר של שיתוף הפעולה היתה יחידת "הנוטרות", שלא כשמה הורכבה מגברים לוחמים ולא מפולניות ממורמרות. כוח זה נועד לפתור את בעיות הבטחון של היישוב היהודי וצמח עם הזמן למימדים אדירים.
בשלב מסוים, הגיע ההגנה למסקנה כי עליו לנקוט באסטרטגיה חדשה. הוחלט על צורה חדשה של הגנה תוקפנית שכונתה בשם "היציאה מחוץ לגדר". המטרה היתה לצאת מתחומי היישוב היהודי ולהכות את האויב הערבי בדרכו לפרוע. במסגרת אסטרטגיה זו התפתחה בהגנה תורת הלחימה הניידת. תחילה ב"נודדת" ולאחריה בפו"ש (פלוגות השדה) וב"פלוגות הלילה המיוחדות" בפיקודו של הקטין, אופס, הקצין הסקוטי אורד צ'רלס וינגייט (כן, כן, איפה שמזיעים קיבינימט בכל שעות היממה). שינויים מרחיקי לכת התחוללו ביישוב היהודי במהלך השלב השלישי של המרד הערבי. מבצע ענק יצא לפועל - "חומה ומגדל". מדובר בתוכנית גרנדיוזית של הקמת עשרות יישובים יהודיים בין-לילה. כיצד זה אפשרי אתם שואלים? מדובר בהמון המון אנשים שמתאבדים על כלי עבודה ומקימים כבמטה קסם יישובים אינטסטנט. המאמצים רוכזו בבקעת בית שאן, בגליל המערבי ובגליל העליון.

בתקופה זו פתח ההגנה בפעולות הסברה לאנשי היישוב. הוא הוציא את כתב העת הצבאי (והחוקי) "מערכות" ואת השבועון הפוליטי (והלא-חוקי) "אשנב". במרץ 1940 הקים את תחנת הרדיו המחתרתית שלו – קול ישראל. אמצעים אלו נועדו להגביר את תמיכת הציבור בהגנה ולגייס אנשים לפעולות שונות. כדאי שתכניסו את זה טוב-טוב לאוזניים: הפרסום ברדיו עובד!
עם הגב לים
בשנת 1939 פורסם הספר הלבן של מק'דונלד. בין יתר הדברים שנכתבו בו היו גם כמה סעיפים שדיברו על הגבלה משמעותית של מכסת העלייה היהודית - וזאת ערב מלחמת העולם השנייה, כאשר הקרקע מתחת לרגליים של יהודי אירופה כבר החלה לבעור.

למותר לציין שהישוב בארץ אפעס לא התלהב מהאיסורים החדשים. למעשה תחושת הבגידה בקרב היהודים כאן הייתה כה גדולה, שהספר כונה "ספר המעל", וגם "הספר השחור" בטייק אוף משעשע על הספר הלבן. כתגובה לפרסום הספר ההגנה הקים את "המוסד לעליה ב'" - זרוע של ההגנה שתפקידה היה ארגון ההעפלה. כמו כן, מתוך הבנה (מצערת) שהנוער הוא העתיד שלנו, השקיע ההגנה גם בחינוך הדור הבא.
עם הראש לשם
ככל שמלחמת העולם השנייה תפסה תאוצה והסכנה הנאצית בהנהגתו של גנרל רומל התקרבה לארץ ישראל מכיוון מצרים, הגיעו הבריטים למסקנה שיש לשתף פעולה עם היישוב בארץ נגד האויב העמלקי. שיתוף הפעולה הזה הניב את הפלמ"ח - פלוגות המחץ, שנועדו להלחם מלחמת גרילה, במקרה שהארץ תיכבש על ידי הגרמנים. כמו כן, שלושים אלף גברים ונשים מאנשי הישוב התגייסו לצבא הבריטי, רובם חברי ההגנה, או כאלה שגויסו על ידו. לקראת סוף המלחמה הוקמה אפילו ה"בריגדה העברית", שהייתה גדוד בצבא הבריטי, שהורכב כולו מאנשי היישוב.
אחת הפרשות העגומות של אותה תקופה היא פרשת ה"סזון" (1944-1945). המילה לקוחה מצרפתית, ומשמשת במקרה שלנו לקיצור הביטוי "עונת הציד". במסגרת הפרשה העבירו חברי ההגנה לבריטים מידע אודות פעילי אצ"ל וסליקים של תחמושת. בעקבות המידע הזה עצרו הבריטים אנשי אצ"ל, ואת חלקם אף הגלו. חברי ההגנה פעלו כך מאחר ורצו להפסיק את פעילות האצ"ל נגד הבריטים בתקופת מלחמת העולם השניה. חברי ההגנה גרסו שטובת היישוב דורשת שיתוף פעולה עם הבריטים, למרות הספר הלבן של מקדונלד, ואילו חברי האצ"ל סברו שלא.
פרשה זו מהווה את אחת התקופות המכוערות והקשות בתולדות היישוב, מאחר והעמידה אותו על סף מלחמת אחים. אבל, כדי שלא תבכו, נאמר לכם שפרופסור הרסגור רואה בפרשת הסזון מעין חיסון לחברה הישראלית בפני מלחמת אזרחים, מאחר והיא עמדה על סף אחת כזו, ויכלה לה.

בין השנים 1945-1948 המוסד לעליה ב' הגביר את קצב פעולות ההעפלה. למעלה מ- 70 אלף מעפילים הגיעו ארצה לבנות ולהיבנות, או סתם להירקב במעברות. כמו כן שירות הידיעות (ש"י) של ההגנה התרחב והשתכלל באותה תקופה. שליחים של הארגון הכשירו צעירים יהודים במדינות שונות להיות לוחמים לעתיד, רכשו נשק תוצרת חוץ לקראת המאבק על הקמת המדינה והבריחו אותו לארץ.
מרי לו
הממשלה שקמה באי הבריטי הקר לאחר המלחמה נקטה בקו אנטי ציוני מובהק. היישוב בארץ התאכזב מרה, ובסוף הוחלט להחריף את המרי נגד הבריטים. וכך, למרות הסזון, ולמרות החשדנות ההדדית, הוקמה "תנועת המרי העברי"- אשר היוותה מעין סופר גרופ של המחתרות בארץ.

התנועה הייתה קיימת בסה"כ קצת יותר משנה, אבל הספיקה בזמן הזה הספק נאה של 11 פעולות גדולות, ועוד אין סוף קטנות. בין הפעולות הבולטות היו שחרורם של 200 מעפילים ממחנה המעצר בעתלית, פיצוצם של עשרה גשרים ברחבי הארץ ב"ליל הגשרים" ופיצוץ מסילות ברזל ב"ליל הרכבות". הבריטים, כצפוי, לא התלהבו מכל פרץ המרץ הזה של תנועת המרי, ובתגובה ארגנו להם את "השבת השחורה" במהלכה נלכדו ונאסרו ראשי היישוב וחברי הגנה ופלמ"ח רבים.

התנועה התפרקה לבסוף באוגוסט 1946, והחברים פנו איש איש למחתרתו המקורית. ההגנה המשיכה בפעילויות נגד הבריטים שכללו בעיקר חבלה בניסיונות שלהם להפריע ליהודים להעפיל בשקט.
טוב ליהודים: מייקל לואיס וסמי הורי.
רע ליהודים: דץ ודצה. ביחד או בנפרד.
לא ליהודים: ההעפלה. אתם יודעים איזה ברוך זה היה להגיע בספינות הקטנות והרעועות האלו מאירופה לא"י?!

לקריאה נוספת: "ארץ ישראל במאה ה- 20 מיישוב למדינה, 1900-1950", מרדכי נאור, דן גלעדי, הוצאת משרד הביטחון, 1991, תל- אביב.

בפרקים הבאים: אצ"ל, לח"י ומה שביניהם